אבחון הפרעות קשב וריכוז

"אולי כדאי שתקח את הילד לאבחון״

את המשפט שמעתי כמעט מכל מי שהכיר את הבן שלי בתקופת בית הספר כשהתחלנו את המסע המפחיד והמבלבל הזה שנקרא "אבחון הפרעת קשב". כהורה שגם התמודד עם ADHD בעצמו (כן, גיליתי את זה רק בגיל 35), אני רוצה לחלוק איתכם את כל מה שלמדתי בדרך הקשה.

בואו נדבר על זה: למה בכלל צריך אבחון?

אני זוכר את עצמי יושב מול המחשב, בוהה באינסוף מאמרים על ADHD, ושואל את עצמי - "אבל אני רואה שיש בעיה, למה צריך אישור רשמי?"

האמת? הייתי בדיוק באותו מקום עם עצמי לפני שהלכתי לאבחון. "אולי אני סתם לא מספיק מאורגן", "אולי אני צריך ללמוד לנהל יותר טוב את הזמן שלי". אבל כשראיתי את הבן שלי עובר את אותם הקשיים בדיוק, ידעתי שהפעם כדאי לשנות קצת את התהליך.

מה גרם לי להבין שהגיע הזמן?

אצלנו זה היה שילוב של דברים שכל הורה לילד עם ADHD יכיר:

  • המורה שאמרה "הוא חכם מאוד, אבל..."
  • המחברות המבולגנות שתמיד נשארו חצי ריקות
  • והמשפט ששבר לי את הלב: "אבא, מעירים לי כל הזמן ואני לא יודע למה״

נזכרתי בעצמי בגיל שלו. אותן תחושות של תסכול, אותה הרגשה שכולם מצליחים חוץ ממך. והחלטתי - לא נחכה עד שהוא יהיה בן 35 כמוני כדי להבין מה באמת קורה פה.

איפה מתחילים? סוגי האבחונים ולמי מותר לאבחן

כשהתחלתי לחקור את נושא האבחון, הרגשתי כמו בג'ונגל. נוירולוג? פסיכיאטר? מבחן TOVA? כל אחד אמר משהו אחר. אז הנה מה שלמדתי, בשפה פשוטה ובלי המונחים המפוצצים:

מי יכול באמת לאבחן?

תקשיבו טוב - פה חסכתי לכם המון כאב ראש (וכסף). רק שלושה סוגים של מומחים יכולים לתת אבחנה רשמית:

  • נוירולוג
  • פסיכיאטר
  • רופא מומחה להפרעות קשב (שעבר הכשרה מיוחדת)

ולא, המורה שאומרת "בטוח יש לו הפרעת קשב" או הפסיכולוג בבית הספר שממליץ על אבחון - הם יכולים לכוון אותנו, אבל לא לאבחן.

איזה סוג של אבחון צריך?

אני זוכר שבהתחלה חשבתי שזה כמו בדיקת דם - הולכים, עושים בדיקה אחת, מקבלים תשובה. אז לא.. אבחון טוב כולל כמה שלבים:

1. שיחת אינטייק (או בעברית פשוטה: פגישה ראשונה)

  • שיחה מעמיקה על ההיסטוריה
  • תיאור הקשיים היומיומיים
  • במקרה שלנו, הבאתי גם תעודות מבית הספר ומכתבים מהמורים

2. מבחנים ממוחשבים כן, יש את המבחן הזה שכולם מדברים עליו - TOVA. הבן שלי קרא לו "משחק המחשב המשעמם בעולם". והוא צדק - הוא אמור להיות משעמם. זה בדיוק העניין. המבחן בודק איך מתמודדים עם משימה חדגונית לאורך זמן.

3. שאלונים: צריך למלא שאלונים גם בבית וגם בבית הספר. למה? כי לפעמים הילד מתנהג אחרת לגמרי במקומות שונים. אצלנו זה היה בדיוק ככה - בבית ראינו דברים שהמורים בכלל לא שמו לב אליהם.

הטעות הכי גדולה שעשיתי

ניסיתי לחסוך. הלכתי קודם למבחן TOVA בלבד כי למי יש סבלנות? (הפרעות קשב גם לי כן?) התוצאה? בזבזתי זמן וכסף. בסוף הבנתי שצריך אבחון מקיף - כי רק ככה מקבלים תמונה מלאה.

אז כמה זה עולה?

טוב אז כסף, בואו נדבר על המספרים לפני שמתחילים את התהליך.

קופות החולים - המסלול המומלץ

אחרי שעשיתי כמה טעויות בדרך, הנה מה שגיליתי:

  • דרך הקופה משלמים בין 20 ל-300 שקלים (תלוי בסוג הביטוח המשלים)
  • התור אמנם ארוך יותר, אבל שווה את ההמתנה
  • יש המשכיות טיפול - כל המידע נשמר במערכת

טיפ שחסך לי המון: פשוט לבדוק מה מגיע לנו דרך קופת החולים, מסתבר שלא מעט.

אבחון פרטי

אני עשיתי לעצמי אבחון פרטי ולא דרך הקופה. במקרה כזה, כדאי לדעת:

  • המחירים נעים בין 1,500 ל-3,000 שקל
  • אפשר לבקש החזר חלקי מהביטוח המשלים (עד 70% אני חושב)
  • חשוב לוודא שהמאבחן מוכר על ידי קופות החולים (אחרת יהיה קשה לקבל אחר כך טיפול)

איך לחסוך בחכמה

כמה טיפים:

  1. לא להתפתות למבצעים "אבחון מהיר ב-500 ש"ח!" ראיתי המון כאלה. תאמינו לי - אין קיצורי דרך. אבחון רציני לוקח זמן וכולל כמה פגישות.
  2. להתחיל בקופת חולים גם אם בסוף הולכים פרטי, כדאי קודם לפתוח תיק בקופה. זה יעזור אחר כך עם התרופות וההמשך.

מה עם ביטוח לאומי?

קטע מעניין -  אם מאובחניםעם ״מספיק הפרעה״ , לפעמים אפשר לקבל קצבת נכות (כן, גם למבוגרים עם ADHD). אבל - וזה חשוב - האבחון חייב להיות מרופא מוכר (ותכלס זה לא כ״כ פשוט).

מה קורה באבחון בפועל?

״היום הגדול״ של אנשי הקשב :)

לפני האבחון - איך מתכוננים נכון?

קודם כל, תתארגנו עם כל הניירת:

  • תעודות בית ספר (לפחות משנתיים אחרונות)
  • מחברות של הילד
  • דוחות ממורים אם יש
  • כל אבחון קודם שנעשה

טיפ: צלמו את כל המסמכים לפני. פעמיים קרה לי שאיבדתי מסמכים חשובים בדרך לאבחון (כן,כן, ADHD).

יום האבחון עצמו

אצלנו זה היה ככה:

  1. פגישה ראשונה - שיחה של שעה בערך. הוא דיבר עם הרופאה, אני חיכיתי בחוץ
  2. מבחן TOVA - "המשחק המשעמם" שסיפרתי עליו
  3. פגישה שנייה איתי - סיפרתי על ההיסטוריה המשפחתית (כולל האבחון שלי)

מה הפתיע אותי? שהרופאה שמה לב לדברים שאפילו אני לא ראיתי. איך הוא יושב, איך הוא מגיב, איך הוא מחזיק את העיפרון.

אחרי האבחון

המאני טיים, מה אם יגידו שאין כלום? מה אם יגידו שיש משהו רציני? בסוף למדתי שאין תשובה "טובה" או "רעה". יש רק מידע שעוזר לנו להבין טוב יותר.

התוצאות יכולות להיות:

  • אין הפרעת קשב (ואז בודקים מה כן)
  • יש הפרעת קשב מסוג ADD (בלי היפראקטיביות)
  • יש ADHD (עם היפראקטיביות)
  • או שילוב של דברים

מה עושים עם התוצאות?

פה אני רוצה לחלוק משהו אישי: כשקיבלתי את התוצאות שלי בגיל 35, קצת שמחתי.  סוף סוף הבנתי שלא הייתי "עצלן" או "חסר מוטיבציה". הייתה סיבה לכל ההערות שקיבלתי בחיים

עם הבן שלי החלטנו:

  1. לספר לו בגובה העיניים
  2. להתחיל טיפולים טבעיים (אני לא בעד כדורים לפחות בשלב הזה)
  3. לעדכן את בית הספר ולבקש התאמות

סיכום

אחרי שעברתי את כל התהליך הזה, פעמיים - פעם כמבוגר שהתאבחן בעצמו ופעם כאבא שמלווה את הבן שלו - יש לי כמה תובנות שאני חייב לחלוק:

למה כדאי לעשות את האבחון?

  • סוף סוף מבינים מה באמת קורה
  • יש כתובת ברורה לקשיים
  • מקבלים כלים אמיתיים להתמודדות
  • פותחים דלת לזכויות ולהתאמות שמגיעות לנו

הטיפ הכי חשוב שלי?

יש כמה, הראשון - אל תחכו. אני חיכיתי 35 שנה לקבל תשובות, והבן שלי קיבל אותן בגיל צעיר. ההבדל? עצום.

השני - אל תורידו את הסטנדרטים, יש נטייה אחרי קבלת תוצאות האבחון לשייך כל דבר להפרעת קשב ולהפסיק לדרוש מהילד - זו טעות ענקית!

תמשיכו לדרוש ולתת רף גבוה, פשוט עם הכוונה נכונה.

זה לא קל לעבור את התהליך הזה. אבל כשרואים את התמונה המלאה - זה משנה חיים. ולא, זה לא סתם קלישאה. זה מה שקורה כשסוף סוף מבינים איך המוח שלנו עובד, ומקבלים את הכלים המתאימים להצליח בדרך שלנו.

מאמרים בנושא אבחון הפרעות קשב וריכוז

נגישות